עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

פוסט #5 - משהו
14/01/2018 22:05
Tsuki Continue
אישי, ערב בישול, חברות, סדרות
זה תמיד משעשע אותי שתמיד כשאני אומרת "אני אנסה לעדכן יותר", בסוף יוצא שזה לא יקרה.
ניסיתי, אבל החיים שלי משעממים ונורמאלים מידי. אני גם מעדיפה להשקיע את הזמן שלי בקריאת קומיקס או ובצפייה בסדרות.

לעדכון קצר: החיסכון קצת נדפק לי ואני בפיגור של חודש עבור יפן. זה קצת באסה אבל הייתי צריכה לראות את זה מגיע כי המציאות תמיד אוהבת לדפוק תוכניות. אני איכשהו מקווה שהכל בסוף כן ילך בסדר עבור כל התכנונים שלי.
הספקתי היום לקבוע תאריך לערב בישול עם חברות.
בגדול, זה סופ"ש שבו אנחנו נפגשות ומבשלות בו. אחרי שכולנו צפינו בסדרה של חניבעל ואני ממש הייתי בלהט אדיר מהסדרה, החלטתי לממש את ההתלהבות וליצור ערב בישול (ובין היתר אמא שלי לא זרמה איתי לנסות מתכונים מספר הבישול של חניבעל). הוא לרוב מתקיים מחמישי ועד שבת. בחמישי בערב אנחנו לרוב מכינות פיצות וביום שישי אנחנו מבשלות חצי מהיום ומכינות סעודת ערב כמו של ערב חג. זה תירוץ מעולה להפגש (כמעט כולנו גרות בערים אחרות, אבל בכללי יש לנו חיים נפרדים כמו כל בני האדם) ועוד יותר כדי ליצור גיבוש חברתי מעולה דרך הקיבה.
ערב הבישול הראשון שעשינו היה די מזעזע (בעיקר מתח כי מעולם לא הייתי שחקנית קבוצה עד אותו יום וגם רובנו לא הכרנו אחת את השניה כלכך כמו עכשיו), אבל ככל שעשינו עוד זה התפתח ממש מעולה!
בערב בישול האחרון היינו רק ארבע, אבל הכל זרם בצורה מושלמת והאוכל היה אלוהי P:

בכל מקרה, קבענו תאריך ואז קלטתי שאחת מהבנות עדיין לא אמרה בבירור שהיא יכולה, אז אני בקרוב אגיב בקבוצה שלא ירשמו את התאריך בדיוק כי אופס, פספסתי את זה.
הפעם ערב הבישול יהיה בסגנון אסייתי (ממוקד יפן וקוריאה).
אני זאת שעובדת על התפריט (של חמישי ושישי - בקטע של מה התוספות לכל דבר בכללי ומה נאכל עם מה) ועל התקציב. הפעם החלטתי ללכת על סגנון אסייתי, בעיקר כי שתיים מהבנות ממש אוהבות את קוריאה הדרומית, וכולנו בערך אוהבות את יפן (ובגדול אני מנסה להתחשב כל הזמן בכולן ולא להתייחס רק לטעם האישי שלי).
הרעיון של הערב הזה זה לנסות דברים חדשים (לרוב) או פשוט לבשל ולהנות. המטרה זה פשוט החיבור בין כולנו <:


וטוב,
יצא לי הסופ"ש לסיים את The Gifted (או להשלים פרקים). הסדרה הזאת מעבירה ממש טוב את המסר שלרוב כל סדרה שמתרכזת באקסמן ובמוטנטים מעבירים, ועד כמה שזאת סדרה טובה, משהו בה מעט מרגיש לי חסר ואני די חושבת שזאת רמת המשחק של כמה מהשחקנים. עם כמה שאני ממש אוהבת את הסדרה והרעיון המרכזי בה, והעולם הזה שסופסוף נוגעים בו (שזה העולם האמיתי של מארבל כלפי המוטנטים, כאשר אין התרכזות באקסמן או בבית הספר, אלא בחיי המוטנטים עצמם), יש פה ושם שחקנים שפשוט חבל לי שהם לא מעבירים את הרגש ברמה הנכונה וזה פשוט... מקשה עלי לאהוב את הסדרה יותר. זה גורע מרמת העברת הרגש, ובאמת שיש שם המון רגשות.
יש דמויות שצריך לבכות עליהן, לרחם עליהן, אבל לפעמים דווקא בדרך העשייה שלהן שם יוצא שאני לא חשה כלפיהם כלום, אלא בעיקר... מתאכזבת מהפוטנציאל שהיה לאותה סצינה והוא לא מומש.

ו ב נ י ג ו ד
משישי ועד שבת סיימתי את העונה השניה של The Crown.
ואלוהים איזו סדרת מופת זאת. כל פעם מחדש, עם כל פרק אני תמיד חושבת שאיזה מדהים זה לראות משהו היסטורי (ועדיין לא חקרתי מספיק עד כמה זה מדויק היסטורית, אבל שמעתי שהיוצר עמל מאוד קשה כדי שזה יהיה מדויק), ולהכיל את העובדה שזאת ההסטוריה הקרובה אלי. להזכר שאני כרגע *חיה* את ההסטוריה.
כל מה שקורה בסדרה זאת לא המצאה מוחלטת, אלא יש עליה ביסוס אמיתי. יש תמונות, הקלטות, גזרי עיתונים והאנשים עצמם, עליהם הסדרה מדברת, עדיין חיים.
כל שתי העונות המוח שלי לא הפסיק להתפוצץ מהעובדה שהרבה המצאות אין שם, והרוב פשוט היה מציאות.
ואוי, המשחק מדהים.
אם אתם רוצים ללמד היסטוריה (או בכללי את ההסטוריה הלא רחוקה של בריטניה), זאת דרך בכלל לא רעה.
אני עדיין צריכה להשלים את הטיודורס. כנראה שאני סאקרית לדרמות מלכותיות (וטוב,,, הן בהחלט דרמות דרמטיות במיוחד. לפעמים המציאות דורשת יותר דליים של פופקורן מכל דבר אחר).


ועד כאן, עד הפעם הבאה~
8 תגובות
פוסט #4 - להתראות 2017
31/12/2017 23:24
Tsuki Continue
אופטימיות, אנרגיות חיוביות
וולפ, נפרדתי גם מישראבלוג והינה אני אפרד גם מהשנה הזאת.
די אמרתי לעצמי שאולי כאן אנסה לשתף קצת יותר מחיי או ממה שאני כותבת, בניגוד למה שעשיתי בישרא בשנתיים-שלוש האחרונות.

השנה הזאת לא הייתה כזאת גרועה.
זאת עדיין השנה שלקחה ממני הרבה מאוד דברים שיקרים שלי. חתכתי חברויות ממש קרובות, הרדמתי את החתולה שלי (שהייתה איתי 20 שנים), הפלאפון שהכי אהבתי מת לי באותו יום שהרדמתי אותה (זה היה כלכך עצוב עד שצחקתי והכרחתי את עצמי לא לפזר מלח בחדר).
איבדתי המון מעצמי בשנה האחרונה,
אבל בנוסף גם מצאתי בתוכי ומסביבי דברים טובים.
מצאתי עוד חברים: התנתקתי מאנשים שבמבט לאחור ניהיו יותר רעילים עבורי.
מצאתי מעין שלוות נפש: החזרתי את עצמי לנקודה שיותר נעים לי בעור של עצמי.
פיתחתי עוד אהבה עצמית וביטחון, מצאתי עבודה טובה שיכולה לפתוח לי דלתות בעתיד.
השנה הזאת הביאה אותי לדמעות, להתרסקות, לכאב ולאבל,
אבל באותו זמן גם גרמה לי למצוא דברים אחרים ולהגיע להבנות שלא הייתי מגיעה אליהן.

2017 נגמרת עם טעם חמוץ-מתוק, עם המון געגועים ונוסטלגיה, עם זכרונות נעימים וכמיהה למה שהיה פעם,
אבל באותו זמן לציפייה לעתיד, כי אני כן מוצאת את עצמי מסוקרנת לחלוטין מה העתיד יביא ומה מהתוכניות שלי יצאו לפועל ולאן אתגלגל איתן.

לסיכום, אני מאחלת אחלה שנה חדשה.
מי יתן שהיקום יאיר לכולנו השנה ויהיה יותר רחום מהשנתיים הקודמות (או לפחות שהשנה הזאת תיהיה נסבלת עם החוויות שיבואו) (:

אני ממש שמחה שהם העלו את השיר הזה מחדש <:
שמעתי אותו איך שהוא יצא ואז הם מחקו אותו, אז ההחזרה שלו ממש עשתה לי טוב~
2 תגובות
« הקודם 1 2 3 הבא »
אודות

24
פעם כתבתי, עכשיו הכל בדמיון
עדיין לא סגורה מה אני רוצה ליהיות כש"אהיה גדולה"
חברים
edyaGeminihaunted princess
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון