עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

פוסט ראשון - התחלה חדשה

09/12/2017 01:49
Tsuki Continue
פוסט ראשון, שיתוף, אישי, השלמת פערים

טוב, אז פוסט ראשון.

מזה 8 שנים לא כתבתי פוסט ראשון, וכמו כל התחלה, אני ממש גרועה בהצגה עצמית.

בבלוגי הקודם בישרבלוג, העדכון האחרון שעשיתי היה באוגוסט, ומאז עברתי רכבת הרים ריגשית די גדולה (לא שזה עדיין שונה מהיום).



באותו אוגוסט הרדמתי את החתולה שלי. רציתי לכתוב שם את זה, אבל גם ככה הייתי בלאגן מהלך ולא יכולתי לכתוב כלום בנוגע לזה בלי לבכות.

זה היה ביום שישי, כעיקרון רציתי להביא אותה לוטרינר לנוזלים והיא ישנה ממש טוב באותו בוקר. ברמה שכלום לא העיר אותה באמת, וכשליטפתי אותה במשך קרוב ל10 דקות חשבתי שאם עכשיו היא תקבל זריקת הרדמה, היא תמות בשקט והכל יהיה טוב.

כששמתי אותה בכלוב היא לא השמיעה קול, כשנסעתי איתה לוטרינר עם אחי היא הייתה שקטה לחלוטין. באיזשהו מקום הרגשתי שהיא מבינה שהיא לא תחזור משם, אבל אני לא ידעתי. ההרדמה שלה הייתה אפילו בשבילי לא מתוכננת.

בסוף עשינו לה קבורה ירוקה.

קנינו (ההורים ואני) אדנית גדולה משירותי קבורה לחיות מחמד; הם קברו אותה בחלק התחתון ושמו אדמה וכל מה שצריך.

המוות שלה גרם לי להכיר פן של חוסר אמונה באמונה בתוכי. לא יכולתי להאמין במשהו מעודד, אלא רק להתרכז בעובדה שהיא כבר לא איתי.

עד לפני זה תמיד חשבתי שאצליח למצוא נחמדה באיזה עולם שאחרי המוות, גלגול נשמות או אפילו אמונה מדעית שאנרגיה לא נעלמת והיא עכשיו כוכב בשמים או הרוח הנושבת או משהו, אבל הבנתי שלא משנה מה, לא משנה במה אנסה להאמין זה ירגיש כמו שקר, ושהמציאות חזקה ממני והיא פשוט איננה ולא קיימת יותר.

בכיתי על החוסר שלה בכמויות. אני עדיין בוכה לפעמים.

ובכיתי שפשוט לא הגיע לה למות על שולחן הנירוסטה אצל הוטרינר.

באותו יום גם הפלאפון שלי שבק, עמדתי להשתמש בו והמסך הבהב. המצב שלי היה כלכך מחורבן עד שהדבר היחיד שמצאתי לנכון זה לצחוק על זה שהרוח של החתולה שלי מתנקמת בי מכעס.

בשבת הגיעו אלי חברות מהמרכז בספונטיות ועודדו אותי, ובאותו ערב קניתי פלאפון חדש (שעד היום אני לא אוהבת אותו).

ואז פשוט בכיתי שכל מה שאני נוגעת בו מת לי בידיים.

זה לא בדיוק עזר לי בתחושה הריגשית וגרם לי לחוש כמו כאוס מהלך ועם ידיים של מוות.


בכל מקרה, שישי אחריו עשיתי ערב בישול. בכללי הייתי בהלם שאחרי שלושה ימים עבר לי האבל עליה ואחרי סופ"ש מלא בבכי אשכרה הייתי אדם מתפקד שיכול לעשות את עבודת הפקידות האינטנסיבית שיש לי.

לימים, ובמיוחד עכשיו בחורף, ממש עצוב לי שהיא לא נמצאת. במשך שנים היא ישנה בין הרגליים או בצד של רגליי בחורף ולפעמים ממש חסר לי חוסר המשקל שלה לצידי.

השבוע חזרתי הביתה וההורים שלי הדליקו את החימום; למרות המציאות ציפיתי לראות אותה על הכיסא שלי בחדר מתחת לשולחן, מתחממת לה, אבל היא לא הייתה שם. כמעט ורציתי לבדוק האם היא ישנה בפינת האוכל, אבל חסכתי את זה מעצמי.

המוות שלה כנראה ימשיך ליהיות פצע פתוח עבורי, אבל אני מאמינה שיום יבוא והוא יגליד.


בחזרה לערב הבישול שעשיתי סופ"ש אחרי מות החתולה שלי - הוא היה הצלחה ממש גדולה וממש נהנתי בו, ובערב בישול שאחריו שהיה בהאלווין (שעשיתי עם עוד שלוש חברות קרובות) הוא היה הצלחה ממש מסחררת!

נתתי לחברות המון חופש פעולה (ואני כעיקרון אדם מאוד שתלטני ונאצי מעצם היותי די פרפקציוניסטית) ואפילו בירכתי אותן על דברים שהן עשו.

לפחות אני לומדת ליהיות שחקנית קבוצה לא רעה בכלל.


בסביבות ספטמבר-אוקטובר מצאתי חתול בעבודה וקראתי לו ספקטור (שזה שם המשפחה של מארק ספקטור - מון נייט, דמות שאני ממש אוהבת). ההבדל שהיה בינו לבין שאר החתולים זה שהוא ישר רץ אלי כשקראתי לו. הבאתי לו גם אוכל באיזשהו שלב וניסיתי לשכנע את אמא שלי לקחת אותו אבל היא לא הרשתה.

בסוף אחד מהנהגים לקח אותו אליו ועכשיו הוא מגדל אותו.

בכיתי גם על ספקטור, אבל בסופו של דבר אני באמת מאמינה שהחתול הזה יהנה יותר אצלו מאשר אצלי בטווח הרחוק.



בגדול, חוץ מהאבל אני באמת בסדר. חידשתי קצת קשרים עם אנשים, המשכתי קצת הלאה.

די החלטתי שנה הבאה (כנראה 2019 מבחינתי, כי זמן זה שקר ואני לא מאמינה שעוד 3/4 חודש זה 2018) להרשם ללימודי פסיכולוגיה (או פשוט מדעי ההתנהגות) ומשם לראות לאן הולכות פני.

פסיכיאטרית אני לא אוכל ליהיות כי עבור זה אני צריכה ידע ברפואה (מה שאין לי שכל עבור זה), אבל כפסיכולוגית או משהו שמתקשר למקצוע (זה באמת תלוי בדרך שאבחר) אני חושבת שיש לי עוד סיכוי.



בכל מקרה, זאת ההתחלה של הבלוג הזה.

טרגדיה ועצב ובכי, אבל גם די תוכניות לעתיד.

אני מאחלת לבלוג הזה לא להשכח ושאחזור אליו מידי פעם (:

בהצלחה גדולה לו! 

edya
haunted princess
09/12/2017 14:19
ואוו!
התחלה רגשית חזקה מאוד שלך כאן!
אם לא הייתי יודעת שזאת את,
הייתי חושבת שזה סיפור שמישהי אחרת כתבה על החתול שלה ובמציאות הכול בסדר וכולם חיים.
מרגש.
והמון בהצלחה בבלוג החדש!
לא מאמינה שאנחנו צריכות להיות כאן עכשיו ולא בישראבלוג...
Tsuki Continue
09/12/2017 14:57
המציאות מביאה את ההשראה הכי טובה לכתיבה (:
מה שכן, כל זה באמת קרה. זה טרי בהחלט ועדיין מדמם. אחרי 20 וקצת שנים עם החתולה שלי עדיין קשה לי לתפוש את זה שהיא לא איתי ועוד יותר שאין לי אמונה מנחמת שקשורה למוות (ועד היום די חשבתי שיש לי אחת)

תודה רבה! בהצלחה גם לך עם הבלוג החדש!
אני מקווה ששתינו נתרגל למקום החדש (:
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

אודות

24
פעם כתבתי, עכשיו הכל בדמיון
עדיין לא סגורה מה אני רוצה ליהיות כש"אהיה גדולה"
חברים
IM ALGeminiedyahaunted princess
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון